גזענות היא מילה מפחידה. ההנחה הרווחת היא שזה לא "פוליטיקלי קורקט" לחשוב על אחד שהוא טוב ונעלה מהאחר בגלל צבע, מין, לאום, דת או גזע. עם זאת, הגזענות לא נעלמה מן העולם, היא נוכחת בצורה מחודשת – קיימת ללא מקור. בעבר נהגו לומר באופן גלוי, האדם הלבן טוב מהשחור בגלל גנים ביולוגיים. היום המצב מפחיד הרבה יותר: הגזענות היא תרבותית ושקופה, מרגישים אותה אבל לא ניתן להצביע על כיוון ממנו היא מגיעה, והקבוצות אליהן מופנית הגזענות, נותרות עם חוסר יכולת להסביר את  הכח המופנה נגדן.

הגזענות התרבותית היא מעין "רוח" החיה ומסתובבת ברחוב הישראלי. היא מתגלה באמצעי המדיה בכל יום, דרך הייצוגים השונים ובמסווה של מציאות: "חרדים חשוכים", "ערבים רצחניים", "מזרחים נחותים", "שמנים מגעילים", "רוסים שתיינים", "אתיופים אלימים", "בלונדיניות טיפשות" והרשימה עוד ארוכה. הבניית המציאות התקשורתית מייצרת תודעה חברתית סטריאוטיפית וכולנו חיים אותה.